יש ספרים שפותחים לנו חלון למקומות שמעולם לא דמיינו, ומשאירים אותנו פעורי פה מול פיסות היסטוריה שפשוט לא הכרנו. זה בדיוק מה שקרה לי עם "השושנה האחרונה של שנגחאי". האמת היא שהגעתי אליו די במקרה – חיפשתי משהו קליל ונחמד לקרוא לפני השינה וחשבתי לתומי שמדובר בעוד רומן אקזוטי וחמוד, אבל פגשתי סיפור עוצמתי שלא ציפיתי לו בכלל. אני לא מומחית גדולה לכתיבה, אני פשוט אוהבת לקרוא ולהתרגש, והספר הזה לקח אותי למסע רגשי עמוק שפשוט לא הייתי מוכנה אליו.
ווינה פרידמן היא סופרת אמריקאית ממוצא סיני, שמתמחה בכתיבת רומנים היסטוריים שמרגישים כמעט כמו סרטים. בספר הזה היא עושה עבודה מדהימה בחיבור בין מזרח למערב. היא מצליחה לתאר את שנגחאי של שנות ה-40 בצורה כל כך חיה – מהמועדונים הזוהרים ועד לגטאות הצפופים – ומזכירה לנו שההיסטוריה מורכבת מהרבה סיפורים קטנים ואישיים.

סיפור אהבה בלתי אפשרי

הלב של הסיפור הוא הקשר בין שתי דמויות מעולמות שונים לחלוטין: איי יי, יורשת סינית עשירה שמנסה להציל את המועדון המשפחתי שלה, וארנסט רייזמן, פליט יהודי מגרמניה שהגיע לשנגחאי חסר כל. המפגש ביניהם בתוך הכאוס של מלחמת העולם השנייה הוא מרגש, כואב ומלא בתקווה, ומוכיח שמוזיקה ואהבה יכולות לגשר על כל פער.
הספר עוסק בהישרדות, בהקרבה ובכוחה של האמנות בזמנים אפלים. הוא מדבר על הגירה ועל התחושה של להיות זר במקום שאינו ביתך, אבל יותר מכל הוא עוסק בבחירה בין חובה משפחתית לבין הרצון ללכת אחרי הלב. זהו סיפור על המלחמה שמשנה את הכל, ועל מה שנשאר איתנו גם כשהכל מסביב נהרס.

המקום שבו זה נגע בי אישית

אני חייבת להודות שהופתעתי מאוד מהספר הזה. גיליתי צד בהיסטוריה של העם שלנו שלא הכרתי בכלל – הסיפור על היהודים שברחו לסין בזמן השואה. הכאב שלהם והקשיים העצומים שמתוארים בספר נגעו לי עמוק בלב.
אבל מי שהכי נכנס לי ללב הוא ארנסט, הפסנתרן. הוא הרגיש לי ממש כמו "אח", מישהו שאני מכירה מהשכונה שבה גדלתי. מצד אחד, יש לו נפש כל כך עדינה, הוא אוהב מוזיקה ודברים יפים ומחפש את הטוב שבעולם. מצד שני, הוא נחוש ואמיץ בצורה יוצאת דופן. הוא לא מפחד להפעיל כוח או "ללכת מכות" אם צריך כדי להגן על עצמו ועל היקרים לו. זה היה כל כך לא טריוויאלי לראות דמות כזו של יהודי "ישן", לא הדימוי החלש שלפני תקופת החלוצים, אלא אדם שיודע לעמוד על שלו פיזית ורגשית. המשפחה שלו היא הדבר הכי חשוב לו, והוא לא מפחד להראות רגש. בעיניי זה לא חולשה, זו העוצמה האמיתית שלו,להיות מי שהוא באמת גם כשקשה.
לצדו עומדת איי יי, דמות נשית חזקה ומרשימה לא פחות. גם היא לא מפחדת להיות בדיוק מי שהיא. היא עומדת על הערכים שלה ונלחמת עליהם, גם כשזה מנוגד לחלוטין לכל מה שהמשפחה שלה מצפה ממנה כאישה סינית בתקופה ההיא. היא מורדת במוסכמות כדי להציל את מה שחשוב לה, וזה פשוט לא פלא ששתי הנשמות האלו – שכל אחת מהן נאבקת בדרכה על החופש להיות מי שהיא, נמשכו זו לזו בעוצמה כזו.

חוויית הקריאה קצבית וסוחפת

הספר מעניק הצצה מרתקת לעיר שנגחאי שפחות מוכרת לנו, על הסמטאות שלה, התרבות שלה והמציאות המורכבת של חיים תחת כיבוש. הוא עוסק בהישרדות, בהקרבה ובבחירה בין חובה משפחתית לבין הרצון ללכת אחרי הלב. זה ספר מושלם למי שאוהב פרקים קצרים וממוקדים שלא נמרחים עם תיאורים אינסופיים. למרות הנושאים הכבדים שבו, הקריאה זורמת, קלה ומהירה מאוד. הוא שואב אותך לתוך האווירה שלו מהרגע הראשון בזכות השילוב בין המציאות ההיסטורית לבין הרגש האנושי הגולמי.
אם אתם רוצים ללמוד משהו חדש על ההיסטוריה ובו זמנית להתרגש מסיפור אנושי גדול מהחיים, "השושנה האחרונה של שנגחאי" הוא בחירה מעולה. זה ספר שלא עוזב אותך גם אחרי שסיימת לקרוא.
את הספר המופלא הזה תוכלו למצוא אצלנו בספריית ברקן!

☙  גילוי נאות: הכתבה הזו נולדה מתוך הרעיונות והתובנות האישיות שלי על הספרים, ונכתבה בעזרת כלי בינה מלאכותית שעזרו לי לעבד את המחשבות למילים.