לפעמים הספרים הכי טובים הם אלו שמוצאים אותנו, ולא להיפך. לפני כמה חודשים, כשעברתי בין הדוכנים ביריד יד שנייה באוניברסיטה, העין שלי נתפסה על כריכה אחת מיוחדת. מכיוון שהספר הוצע ללא עלות, החלקתי אותו לתיק בלי לחשוב פעמיים ושכחתי מקיומו. הוא נח שם, סבלני, עד שלפני מספר ימים נתקלתי בו שוב. פתחתי את העמודים הראשונים רק כדי "לרחרח", ובבת אחת נשאבתי פנימה. הסיפור תפס אותי חזק וגרר אותי היישר לרחובות הצבעוניים של ריו דה ז'ניירו. האווירה, הריחות שעלו מהמטבחים והצבעים העזים הרגישו כל כך מוחשיים, שמצאתי את עצמי יוצאת לטיול אמיתי בברזיל מבלי לצאת מהבית.

מאחורי המילים המכשפות הללו עומדת מרתה בטאליה, עיתונאית וסופרת ברזילאית מוכשרת. זהו רומן הביכורים שלה, והוא נולד מתוך מחקר עמוק ורצון לתת קול לדורות של נשים שחייהן נותרו "סמויים מהעין". בטאליה, שהקימה בעבר הוצאה לאור משלה, מצליחה לשלב בכתיבה שלה שילוב נדיר של הומור מושחז, אירוניה דקה וחמלה גדולה. הספר זכה להצלחה בינלאומית אדירה ואף עובד לסרט עטור פרסים, מה שהפך את בטאליה לאחד הקולות הבולטים והמרעננים בספרות הלטינית המודרנית.

במרכז הסיפור עומדות שתי אחיות, שכל אחת מהן מייצגת פנים אחרות של המאבק הנשי לחופש. אאורידיסי היא לכאורה "האישה והאם למופת". היא מתנהלת בדיוק לפי התלם שבעלה – גבר סטנדרטי לחלוטין ברוח שנות ה-50 – מצפה ממנה. אבל מתחת למעטה המהודק של עקרת הבית המצטיינת, רוחשת אישה בעלת כישרונות נדירים ובלתי ממומשים. היא מוצאת פורקן זמני בבישול גורמה או בתפירה עילית, אך אלו רק רסיסים מהפוטנציאל האמיתי שלה שנותר כבול.

מולה ניצבת גידה, האחות המורדת. גידה היא האש שבערה חזק מדי עבור המוסכמות החברתיות; היא מבקשת להיות אהובה, חופשייה לחיות בדרכה ומוכנה לשלם על כך מחיר כבד של נידוי וניתוק. למרות שהן נפרדות, הסיפורים שלהן שזורים זה בזה בחיפוש עיקש אחר מרחב שבו אישה יכולה פשוט להיות היא עצמה. בטאליה מצליחה להראות לנו שגם בתוך הבית הבורגני וגם מחוץ לכתליו, החופש הנשי הוא לא פעם מסע הישרדות סמוי מהעין.

קראתי את הספר ותהיתי: האם העולם של אאורידיסי בשנות ה-50 באמת רחוק כל כך מהעולם שלנו היום? לכאורה, המרחק עצום. נשים היום יכולות ללמוד, לפתח קריירה ולהיות כל מה שבא לנו. אבל ככל שהעמקתי בקריאה, הרגשתי שהציפיות החברתיות לא באמת נעלמו – הן פשוט השתכללו. היום לא מצפים מאיתנו להיות "רק" אמהות ונשות למופת, אלא להיות גם וגם וגם. החופש המודרני הוסיף לנו אפשרויות, אבל הוא לא תמיד הוריד מאיתנו את העול של "התפקידים המסורתיים".

בסופו של דבר, "החיים הסמויים מהעין של אאורידיסי גוזמאו" הוא תזכורת לכך שהחיפוש אחר קול אישי וייחודי הוא מאבק שעדיין נמשך. אם אתם מחפשים ספר שיגרום לכם לצחוק, להתרגש ולחשוב עמוק על המקום שלנו בעולם (וגם לטייל קצת בריו על הדרך), אני ממליצה לכם בחום לא לחכות ליריד יד שנייה – פשוט תתחילו לקרוא.