הכול התחיל בבקשה פשוטה של המורה לכיתה ה' אצלנו בברקן. היא חיפשה להשיג כמה עותקים של "בכור לבית אב"י" לטובת תרגיל קריאה כיתתי, ושאלה אם אוכל לעזור. בשיחה בינינו היא שיתפה כמה הספר הזה ריגש אותה בילדותה וטבע בה חותם. כששלחתי קריאה לשכנים ביישוב בחיפוש אחר עותקים נוספים, נדהמתי לגלות שגל של תגובות דומות שטף אותי – כמעט לכל אחד היה זיכרון רגשי עז מהספר הזה. העותקים שמצאתי נשארו אצלי בבית במהלך סוף השבוע, והסקרנות הכריעה אותי. רציתי להבין בעצמי על מה המהומה ומה יש בסיפור הזה שמצליח לגעת באנשים גם עשרות שנים אחרי שנכתב.

על האשה שנתנה קול להיסטוריה: דבורה עומר

אי אפשר לדבר על הספר מבלי להזכיר את הכותבת שלו, דבורה עומר. עומר הייתה אחת הסופרות המשמעותיות ביותר בתרבות הישראלית, מומחית בהנגשת דמויות מהפנתיאון הלאומי (כמו שרה אהרונסון או אליעזר בן-יהודה) והפיכתן לדמויות בשר ודם. הכתיבה שלה מאופיינת ביכולת נדירה לחדור אל תוך הנפש של הגיבור, להאיר את הקונפליקטים הפנימיים שלו ולגרום לנו, הקוראים, להרגיש את כובד המשקל של ההיסטוריה על כתפיו של הפרט. ב"בכור לבית אב"י", היא מצליחה לקחת את המפעל האדיר של החייאת השפה ולספר אותו דרך עיניו של ילד אחד קטן.

המחיר הכבד של החזון: מבט של אמא וסטודנטית לחינוך

כשאני קוראת את הספר היום, כאימא וכמי שלומדת חינוך, החוויה הייתה מטלטלת. סיפור חייו של איתמר (בן-ציון) בן-יהודה הוא סיפור על בדידות תהומית. לגדול כ"ילד העברי הראשון" פירושו היה לחיות בסגר חברתי מוחלט; נאסר עליו לשחק עם ילדים אחרים פן יספגו אוזניו שפה "טמאה" שאינה עברית. דמותו של אליעזר בן-יהודה, כפי שהיא משתקפת בספר, הכעיסה והרתיחה אותי. ראיתי אב שמונע מאידיאולוגיה נוקשה וחסרת פשרות, כזו שמקדשת את המטרה הלאומית על פני הצרכים הרגשיים הבסיסיים ביותר של בנו. לאורך כל הקריאה הדהדה בי השאלה: האם החזון היה שווה את הסבל הזה? כאימא, התשובה שלי הייתה חד-משמעית: לא. שום מהפכה שפתית לא מצדיקה ילדות של ניכור וצער כזה.

למה בכל זאת חשוב לקרוא את זה היום?

למרות הכעס, אני מאמינה שזהו ספר חובה, ובמיוחד לתלמידים.

• פרופורציות להורים: קודם כל, כדי שילדי כיתה ה' יבינו שההורים שלהם מדהימים, גם כשהם מעצבנים או מציבים גבולות. מול הנוקשות של בן-יהודה, כל הורה מודרני נראה כמו מלאך.

• רוח התקופה: הספר הוא צוהר נדיר לאופי של ארץ ישראל הנולדת. הוא מאפשר לנו לפגוש את האנשים שהקימו את המדינה במו ידיהם, לסייר בנופים של ירושלים ויפו של פעם ולנשום את האבק והתקווה של אותם ימים.

• הערכת הקיים: בעידן של בינה מלאכותית, שבו אני יכולה לבקש מהמחשב לכתוב כתבה ותוך דקות היא מוכנה, קשה להבין את המושג "ייסורי יצירה". הילדים של היום חיים בעולם שבו השפה העברית היא מובנת מאליה, נגישה ודינמית. הייסורים של אליעזר ומשפחתו, המלחמה על כל מילה ומילה, הם שיעור חשוב בהערכה למשהו שנראה לנו היום פשוט כמו אוויר לנשימה.

בסופו של דבר, "בכור לבית אב"י" השאיר אותי יותר כועסת מאשר מתרגשת. למרות שאני חיה ונושמת את השפה העברית ואוהבת אותה בכל ליבי, דמותו של איתמר תישאר חקוקה בזיכרוני כדמותו של קורבן – קורבן של חזון שלא הוא בחר בו.

קשה לי לקבל את העובדה שכדי שאנחנו נוכל לדבר בחופשיות היום, ילד אחד היה צריך לגדול בבדידות ובניכור. הספר הזה הוא תזכורת כואבת לכך שמאחורי המילים שאנחנו הוגים בקלות, מסתתר סיפור על ילדות שנגזלה בשם האידיאולוגיה. אולי זה השיעור החינוכי החשוב ביותר שהספר הזה מלמד: ששום מפעל חיים, גדול ככל שיהיה, לא אמור לבוא על חשבון הנפש של הילד שלך.